טפיירו ואח' נ' זעפרן בנין בע"מ

החלטה

(בקשה לביטול פסק בורר)

ההליך שבפניי

לפניי בקשה בדרך המרצה לביטול פסק בורר שניתן על ידי המהנדס מר ליביו גרוס, (להלן : "הבורר") ן ביום 26.09.11 ותוקן ביום 09.02.12, והומצא למבקש על פי הנטען ביום 11.03.2012 .

רקע עובדתי

על פי הנטען בבקשה בין הצדדים נרקמו קשרי עבודה עסקיים אשר במסגרתם ניגשו למכרזים לביצוע עבודות בנייה. כן נטען כי, בין השניים הוסכם, כי המבקש ינהל את העבודה בשטח תמורת שכר כולל של 15,000 ₪ לחודש, שכולל בחובו תשלומי משכורות לעובדים, דלק, אחזקת רכב, אוכל לעובדים וכו'.... נוסף לכך, נטען כי הוסכם שהצדדים יהיו שותפים שווה בשווה ברווחים וההפסדים.

מערכת היחסים בין עלתה על שרטון, ובעקבות כך המבקשים הגישו כנגד המשיבה תביעה קטנה מספר 14931-03-09, המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשים במסגרת ת"א 35546-01-10.

ביום 02.04.2010 הוחלט על איחוד שתי התביעות בפני כב' השופט ליפשיץ. ביום 06.09.10 הסכימו הצדדים להעביר את הסכסוך להליך גישור. על כן, ניתנה החלטת בית המשפט להעברת העניין לגישור בפני הבורר.

לאחר שהתקיימה ישיבת הגישור הראשונה, ובשים לב כי עניינם של הצדדים מורכב ועדיף כי יתברר במסלול של בוררות הצדדים קיבלו את הצעת המגשר והוסכם כי ימונה לבורר כאשר במסגרת ההסכמות הוסכם עוד כי פסק הבורר יהיה פסק מנומק.

לאחר 8 ישיבות שהתקיימו בפני הבורר, במסגרתם העלו הצדדים את טיעוניהם, הגישו ראיות ותצהירי עדות ראשית, ניתן פסק הבורר ביום 26.09.2011. ביום 8.12.2011 הוגשה בקשה לתיקון הפסק מטעם המשיבה. הבורר נעתר לבקשה והפסק המתוקן ניתן ביום 09.02.2012 בו הוסיף הבורר וחייב את המבקש בסכום נוסף.

טענות הצדדים

המבקשים טוענים כי הצדדים הסכימו ביניהם כי הפסק שינתן יהא מנומק, אולם הפסק שניתן על ידי הבורר אינו מנומק שכן הבורר הסתפק רק בקביעת חיובים כספיים שהטיל על המבקש לטובת המשיבה. עוד הם מוסיפים, כי בניגוד לכותרת שבפסק הנושאת את המילים "נימוקים לפסק בוררות", הפסק לא היה מנומק דיו אם כי נקבע בכללי על ידי הבורר כי התובעת (המשיבה בענייננו) : "לא מילא את תפקידו כמצופה". גם באשר לתפקוד התובע הוא גרס כי: "אף הוא לא ביצע את המצופה ממנו". לדידם של המבקשים, אין די בקביעות כלליות כגון אלה בכדי לספק או לענות על הדרישה של ההנמקה. בשל עילה זו יש לבטל את פסק הבורר.

נוסף לכך, המבקשים קובלים על הדרך שבה תוקן פסק הבורר, שכן הוגשה בקשה לתיקון ביום 8.12.2011, במסגרתה ביקשו המשיבים כי הבורר ינמק את הפסק שכן "חסר התייחסות לעניינים עיקריים שעלו במסגרת הישיבות". עוד נתבקש הפוסק להוסיף ולפסוק סכום נוסף למשיבה. המבקשים טוענים כי הבורר נהג שלא כדין עת תיקן את הפסק, מאחר ואין מדובר בתיקון טכני אלא עסקינן בתיקון בסוגיות מהותיות.

לטעמם, שגה הפוסק שעה שתיקן את הפסק בלא שניתנה להם זכות להגיש תגובה לבקשת התיקון. כמו כן טעה הבורר שעה שתיקן את הפסק בעניין שאינו בסמכותו כאשר הפסק המתוקן ניתן בחריגה ממגבלת הזמן שנועדה לתיקון הפסק. מטעמים נוספים אלו יש לבטל את הפסק.

מאידך טוענת המשיבה, כי אין טעם לבטל את הפסק כאשר עסקינן בפסק שמקל עם המבקשים. לטעמה נימוק רחב יש בו בכדי להביא לחיוב גדול לזכותה של המשיבה. כן היא מוסיפה, כי דין ההתדיינות בין השניים להסתיים ואין טעם בחידוש ההתדיינות.

לגופו של עניין טוענת המשיבה, כי המבקשים השתהו בהעלאת הטיעונים כנגד פסק הבורר בהיותו לא מנומק, ושומה היה עליהם לעשות כן לאחר שניתן ולא לחכות עד למועד שבו הוא תוקן. לטענתם, המבקשים נהגו בחוסר תום לב שעה שהשתהו בהגשת הבקשה.

כמו כן מוסיפה המשיבה כי, הבקשה לתיקון הפסק הוגשה בזמן בהתחשב בכך שנתבקשה ארכה מהבורר וניתנה. הבקשה לתיקון הומצאה למבקשים אשר בחרו לא להגיב עליה, משכך נותרה הבקשה בסטטוס המתנה לתגובה אצל הבורר, משלא הוגשה תגובה תוקן הפסק. לטענתה, זכות התגובה לבקשה אינה מצריכה החלטה מטעם הבורר, כך שאין המבקשים יכולים להתלות בטענה זו.

יחד עם זאת המשיבה אינה חולקת על כך כי בקשת התיקון אינה בגדר תיקון גרידא וחורגת מגבולותיו. לטעמה יש לבחון את גבולות התיקון לפי מבחן התוצאה, היינו בהתאם להחלטת התיקון שאינה חורגת ממסגרת תיקון גרידא.

יתרה מזאת, המשיבה טוענת כי הצדדים ויתרו על חישוב מדויק מטעם הבורר עת וויתרו על מינוי מומחה שיתן חוות דעת. לדידה וויתור על מינוי מומחה שהינו רואה חשבון מהווה ויתור על דרישת הנימוק בכדי לחסוך בזמן ובמשאבים.